Monthly Archives: March 2016

Preview of Da’at Tevunot 1:6

All five of the conceptions about G-d cited in the previous one are wrong. For G-d is truly one in His being and His sovereignty. No one can thwart Him. He reigns supremely and alone without opposition. He oversees each and every entity and deed without assistance. He judges (and administers judgment) on His own and is beholden to nothing. Even if He has granted us freedom enough to seemingly go against His wishes, He can nonetheless disregard our actions. In fact, this has always been our consolation and underlies the fact that He’ll always be close to our people simply because He has pledged so. And we’re also to know that no one can use the phenomena He has set up to countervail His wishes.

All of this will eventually be made manifest. In fact, it’s revelation is the goal of each and every entity and deed, and once G-d’s utter sovereignty becomes apparent we’ll understand why everything happened the way it did in retrospect, and we’ll come to understand that it alone explains why we were created imperfect, how we’re to perfect itself, and how we’ll be rewarded.

ואמנם המאמין ביחוד ומבין ענינו, צריך שיאמין שהקב”ה הוא אחד יחיד ומיוחד, שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים ובשום צד, אלא הוא לבדו מושל בכל. לא מבעיא שאין רשות נגדו ח”ו, אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע, כענין הכתוב (ישעיה מה, ז), “יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה’ עושה כל אלה”;

שאין אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם, דהיינו שאין שום שר ולא שום כח שני, כמו שחשבו עובדי עבודה זרה. ולא עוד, אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו, ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל;

אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה. ומעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק – כולם תלויים ברצונו, ולא שהוא מוכרח בהם כלל. הנה כשרוצה – משעבד רצונו, כביכול, למעשי בני האדם, כענין ששנינו (אבות פ”ג, יט), “והכל לפי רוב המעשה”; וכשהוא רוצה – אינו חושש לכל המעשים, ומטיב בטובו למי שרוצה, וכמו שאמר למשה רבנו ע”ה (ברכות ז ע”א), “וחנותי את אשר אחון – אע”פ שאינו הגון”. וכבר נאמר (איוב לה, ו), “אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו”; ואז נאמר (ירמיהו נ, כ), “יבוקש את עון ישראל ואיננו וגו’ כי אסלח לאשר אשאיר”; וכן נאמר (ישעיה מח, יא), “למעני למעני אעשה לי ואיך יחל”; (שם מג, כה), “אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור”. וכן נאמר (זכריה ג, ט), “ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד”.

זאת נחמתנו בעניינו, כי לא על מעשינו יפקוד, ולא לזכותנו ימתין, או מחסרון מעשים יחליפינו ח”ו, אלא מפני השבועה אשר נשבע לאבותינו והברית אשר כרת. הנה אפילו אם לא יהיה זכות בישראל – כשיגיע עת מועד, יום נסתם בלבו, הנה על כל פנים יושיענו ודאי, כי אדון כל הוא, ויכול לעשות כן כשהוא רוצה:

וממה שצריך להאמין, הוא קרוב למה שהזכרנו עתה, והיינו שבהיות שהוא ית”ש אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו שישתמש מן החוקים והסדרים עצמם שהוא ית’ חקק, כי הרי הוא עשאם, והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו; והיינו (סנהדרין סז ע”א), “אין עוד מלבדו – ואפילו כשפים”, שזכרנו למעלה. שאף על פי שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הקב”ה וערך, הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה (סנהדרין שם), הנה כשהוא רוצה – מושל בכוחו ומבטלם, והיו כלא היו, ולא כשחשבו הפתאים שיוכלו להשתמש מכליו עצמם כנגדו ח”ו. הרי ראו כי שקר נסכם, לא לעזר ולא להועיל בם, הוא אדון כל, ואין זולתו:

ואמנם זה הוא מה שיש לנו להאמין באמונה. אך בירור האמת הזאת הוא המתגלה מכל המעשים, מכל הבריות ומכל ההבטחות וכמו שביארנו לעיל. ונמצא, שגילוי יחודו זה הוא מה שרצה בו הרצון העליון, ועל פי כונה זאת חקק חוקות נבראיו; וכל המסיבות אשר גלגל וסבב, הם מה שצריך כדי לבא לתכלית הזה. והנה נוכל לומר שכל העולם ומלואו, וכל אשר נוכל להתבונן בו, הכל תלוי ועומד על ענין שלימות יחודו ית’ שרצה לגלות בפועל לעיני הנבראים האלה. ויולד מזה שכאשר נבין גילוי יחודו זה במה תלוי, נבין גם כן חוקות הנבראים האלה, איך הם מסודרים, ועל מה הם עומדים:

ותראי עוד לפנים בס”ד איך כשרצה הרצון העליון לבנות עולמו ולנהגו על ענין זה – מזה נמשך,ונולד כל ההילוך הזה שזכרנו, דהיינו חסרון האדם, ושלמות עבודתו, וקיבול שכרו, מה שלא נמשך משום סדר אחר:

(לז) אמרה הנשמה – לזה אני מצפה בתאוה רבה, לשמוע איך מן גילוי היחוד ימשכו כל אלה:

(c) 2016 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

AT LONG LAST! Rabbi Feldman’s translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here at a discount.

You can still purchase a copy of Rabbi Feldman’s translation of “The Gates of Repentance” here at a discount as well.

Rabbi Yaakov Feldman has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes on www.torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal”.

Da’at Tevunot 1:5 (# 35 – 36 [beginning])

Da’at Tevunot 1:5 (# 35 – 36 [beginning])

The idea of G-d’s Yichud seems simple enough: doesn’t it just indicate that G-d is the only L-rd, there’s none other? Well, while that’s true overall, there are many factors in the tradition that expand on it that would need to be underscored and explained.

But the main thing we’d need to do would be to cite five theologically-calamitous mistakes that people make which prevent them from accepting just how unmitigated and absolute G-d’s sovereignty is [1].

The first of them (which seems rather laudatory and respectful of Him at first blush) is to think that G-d is “far too exalted”, much too “removed from the world to concern Himself with it” in Ramchal’s words. That in fact was the viewpoint of some early idolaters, who then worshipped the stars and constellations, which they considered G-d’s lofty agents on earth [2].

The second is to reason that since, as we’re taught, G-d is perfect, whole, and utterly benevolent, and yet there’s evil and wrongdoing in this world — then there have to be two deities: one of whom is responsible for the good and another for the bad [3].

The third mistake people have made [4] is to assume that the “laws of nature” (as well as the constraints of “destiny” and of “happenstance”) are indefatigable facts of life not to be denied, and that even G-d is beholden to them. They also believe that the sooner a person acknowledges those “rules” and starts to play by them, the better off he is, and that the longer he denies them the more likely he is to fail [5].

The fourth is to believe that His deeds are sometimes subordinate to man’s actions. They assert as an example the notion that while G-d had once chosen the Jewish Nation in fact to carry out His mission in this world, He no longer favors us since we continue to sin and stray, and that He was thus “forced” to abandon us, G-d forbid, as a consequence of those actions [6].

And the fifth mistake is to assume that though He is the Creator of each and every thing, we can still-and-all do things to get around His wishes or affect His deeds. Mistakenly believing that G-d must be vulnerable in some realm or another, and that they could subject Him to their manipulation and cunning, they would for example try to manipulate the sort of supernatural forces that G-d is thought to acquiesce to [7].

Footnotes:

[1]         Doubtlessly meaning to underscore the importance of the idea — which he says in the text is the cardinal and over-arching truism of the Jewish Faith — Ramchal elaborates here on verses that depict G-d’s sovereignty. We didn’t cite them above because they seem redundant in this sort of a treatment, but we’ll quote them here.

We’re thus told that “G-d is the L-rd” which is to say, the Absolute, Omnipotent Sovereign, “in Heaven above and on the earth below”, i.e., in orbits we experience and in others we cannot; “there is no other”, i.e., that’s true of Him, and Him alone (Deuteronomy 4:39). See Sanhedrin 67b on this verse.

“Behold, I am He” the Torah quotes G-d as declaring, meaning to say that G-d alone is the Absolute Sovereign, “there is no ‘(other) god’ with Me” i.e., He shares sovereignty with nothing and no one else. And the Torah underscores the point with the Divine affirmation that, “I (alone) bring on death and I bring to life; I wound and I heal” (Deuteronomy 32:39), thus asserting the profundity and finality of G-d’s determinations.

And we’re taught that G-d is “unchangeable; (so) who could turn Him around?”, which is to say that He cannot be dissuaded from doing anything He’s determined to do. It’s also said that “He does what He wants“(Job 23:13), for after all, “Who’d (dare) say to Him, ‘What are You doing?’“ (Job 9:12). In short we’re to understand that G-d’s rule is absolute and supreme. Nothing and no one could ever thwart Him.

It’s important to point out that Ramchal spoke of three sorts of Yichud in his writings. The one here refers to G-d’s utter sovereignty, as we’d indicated. There’s an instance of Yichud more fundamental to that though which is referred to as the Yichud — the uniqueness — of G-d’s existence, that is, the fact that only His existence is imperative (i.e., He alone is indispensable). That is, while everything else’s existence is expendable, G-d’s must exist if anything else is to. See Derech Hashem 1:1:3 as well as See Ma’amar HaIkkurim (“BaBorei Yitbarach”) and Ma’amar HaChochma (“Aleinu Leshabaiyach”) for a discussion of that. Also see Rambam’s Hilchot Yesodei HaTorah 1:2.

The third sort is more esoteric and is referred to as the Yichud of Reisha v’Saifa, “The conjunction of the beginning and end”. See Ramchal’s Sod HaYichud (found in Ginzei Ramchal p. 264). It refers to the point in the ultimate future when everything will return to G-dliness. But that’s not at all mentioned in Da’at Tevunot, our subject at hand, nor is it easy to explain without a huge and distracting discussion.

[2]         Those who think this way reason, “Wait a minute. He’s G-d! Why should He care about petty and ultimately inconsequential things like this world and us?” In Ramchal’s words, they think that He has left us under the control of “the stars, constellations, and their celestial counterparts, which then oversee the (workings of the) world”.

Some likewise-minded people today start off with something of the same premise but go elsewhere with it. “Since G-d is so lofty and transcendent” they contend, “He apparently left us to our own devices”. What they mean to suggest is either that we’re now on our own in the universe, masters of our own fate, and accountable to no one; or worse yet, that G-d is an aloof Master of the Universe who wouldn’t deign to concern Himself with this world. But both approaches are wrong. The first because it limits G-d’s reach and doesn’t factor in His ability (and wish) to interface with this world and ourselves in an imminent, near-at-hand sort of way. And the second is wrong because it limits His concerns for and faith in us, whom He created to fulfill His ultimate purpose.

[3]         Ramchal is referring to Zoroastrianism which thrived in Talmudic times and threatened Jewish beliefs. It maintained that a pair of co-equal deities called Ahura Mazda (the beneficent “Wise Lord”) and Angra Mainyu (the malevolent “Evil Spirit”) competed with each other for control of the universe (see Sanhedrin 39A).

The truth be known, that error is either based on our inability to fathom how a good G-d could allow for evil to manifest itself so often, or at all; or on our failure to appreciate when an instance of bad might actually prove to be good. The seeming contradiction and confusion in all that is so bothersome to some poor souls that they lapse into heresy or spiritual mayhem in the face of it, G-d forbid. But all of this will be discussed later.

[4]         And continue to make to this day, perhaps even more so than in the past, in fact.

[5]         But that would suggest that these “laws” existed before G-d Himself did, since they rather than He would be the very underpinnings of everything in the world. Yet that’s absurd, for by definition G-d never didn’t exist, so nothing could ever have preceded Him; and since He’s the Creator, He created those forces, too, and is thus beyond and above them.

It also follows, then, that since He is in fact beyond and above them (and everything else, as well), that these rules aren’t immutable. And rather than being “laws” of nature and facts of life, they’re actually only some of the multifarious, mutable means G-d uses to govern this world; that is, that like everything else, they too are beholden to Him, the Absolute Sovereign.

See Adir Bamarom, vol. 1,p. 458 and Ibid., vol. 2, pp. 150, 158 for discussions about how misguided and limited our perceptions can be.

[6]         First off, let’s quote G-d’s own words about the fixed and abiding nature of our people’s relationship to Him. “I will never give My glory to another (nation) “(Isaiah 48:11), since He has established a covenant between Himself and us that’s to last forever. And that as a consequence of that covenant He’ll expunge many of the things we do against Him, we’re assured.

“I, I myself, am He who blots out your transgressions for My own sake, and will not remember your sins“ (Isaiah 43:25), G-d said at one point; “I will remove the iniquity of that country (Israel) in one day“ (Zechariah 3:9), He said at another; and He once assured us that “In those days and in that time… the iniquity of Israel will be searched out, and there will (be found to) be none; and the sins of Judah (will be searched out, too) and not be found. For, I will pardon those whom I leave as a remnant“(Jeremiah 50:20).

That’s to say that His covenant with us is eternal and beyond others’ expectations. And that G-d is unaffected by and above our own or anyone else’s deeds, as well as any system He Himself set up to determine worth and merit. For as He put it, “I will be gracious to whomever I will be gracious — even though he may not be worthy of it”. And “I will show mercy upon whomever I will show mercy, even though he may not deserve it“(Berachot 7A). Also see Genesis 17:1-2, 7; Isaiah 54:10 and 59:21; 1 Chronicles 16:15-17; and elsewhere.

That’s not to deny the consequences that any one of us would have to suffer for our having broken our end of the bargain and sinned. For, despite the covenant between G-d Almighty and our people, the truth of the matter is that transgressions are transgressions indeed every bit as much as merits are merits; everyone must answer for his or her own deeds.

[7]         But they too are wrong. For G-d alone is G-d, and the Absolute Sovereign. Nothing can thwart Him. He alone reigns supreme; nothing exists save for the fact that He wills it to; and He oversees everything. He Himself enacted all laws and ordinances, and they’re thus beholden to Him, rather than He to them.

There will indeed be times when G-d chooses to accede to man’s deeds, but He needn’t do that if He chooses not to. And He’s likewise above even supernatural laws. After all, He Himself set it all in place and granted it its capabilities. He instituted everything and can correspondingly change and undo anything. For He alone is all-powerful.

(c) 2016 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

AT LONG LAST! Rabbi Feldman’s translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here at a discount.

You can still purchase a copy of Rabbi Feldman’s translation of “The Gates of Repentance” here at a discount as well.

Rabbi Yaakov Feldman has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes on www.torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal”.

Preview of Da’at Tevunot 1:5

Doesn’t G-d’s Yichud — His Oneness — simply indicate that G-d is the only L-rd? While that’s true overall, there’s more to it than that.

But the main thing is to disprove five errors of reasoning about Him that ruin one’s understanding about His reign. First, that G-d is too exalted to interact with creation and that He has put us under control of other things, like the stars and constellations, which we should then serve.

Second, that there are two Lords, G-d forbid: one who’s responsible for goodness and another who’s responsible for wrongfulness.

Third, that the universe simply follows certain natural laws and “mazal” that G-d instituted from the first which we’re to adhere to get along, and that nothing can impinge upon them.

Fourth, that G-d no longer favors the Jewish Nation since we’ve sinned against Him.

And fifth, that G-d’s wishes can be foiled either by their own actions or by supernatural means.

 (לה) אמרה הנשמה – מה הבנה צריכה בזה? הנה יחוד – רצונו לומר שהקדוש ב”ה הוא אחד ודאי, ואין זולתו:

(לו) אמר השכל – כן, ודאי הוא שזהו הענין בכלל. אבל עדיין דבר זה צריך לפנים. והוא ממש מה שאמר הכתוב (דברים ד, לח), “אתה הראת לדעת וגו’ אין עוד מלבדו”, שפירשוהו ז”ל (סנהדרין סז ע”ב), “אפילו לדבר כשפים”. והיינו, כי הנה כשאנו אומרים שהקב”ה הוא אחד, אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו, דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא, ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו להבין עוד, שאין שום שליט ומושל אלא הוא; ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא; ואין מעכב על ידו, ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה. והוא הענין מה שנתבאר בכתוב (דברים לב, לט), “ראו עתה כי אני וגו’ אני אמית ואחיה וגו’ ואין מידי מציל”; וכן נאמר (איוב כג, יג), “והוא באחד ומי ישיבנו” וגו’; וכן אנו מעידים לפניו (איוב ט, יב), “מי יאמר אליו מה תעשה”. ותדעי שזה יסוד גדול לאמונתנו הודאית, וכמו שנכתוב עוד לפנים בס”ד:

ואמנם עיקר הידיעה הזאת היא לאפוקי ממיני סברות רעות הנופלים בלבות בני אדם, מהם שנפלו בלב עובדי עבודה זרה, ומהם בלב רוב המון עם הארץ, מהם בלב גויי הארץ, ומהם בלב פושעי ישראל הראשונים אשר השחיתו לעשות:

הנה העובדי עבודה זרה היו משני מינים, המין הראשון חשבו שהקב”ה נעלה מן הדברים השפלים, ואינו מביט בהם; ויש אחרים תחתיו, הם המה כוכבי השמים וכסיליהם, שריהם וכל צבאם, שהם המשגיחים בעולם. ועל כן העמידו להם עבודות, עשו להם מזבחות, להם יזבחו ולהם יקטרו, להמשיך מהם השפעה לתועלתם:

המין השני אמרו, חס וחלילה, שתי רשויות הם, אחד פועל טוב ואחד פועל רע, באמרם, אין הפך בלא הפכו; ובהיותו האל ית”ש תכלית הטוב, יהיה ח”ו כנגדו מי שהוא תכלית הרע; ומשני מקורות אלה, אמרו, נולדות הפעולות בעולם הזה, מקצתם לטובה ומקצתם לרעה. והוא ענין (סנהדרין לט ע”א), “מפלגא ולעילא – דהורמיז, מפלגא ולתתא – דאהורמיז”, שאמר ההוא מינא לאמימר:

הדעת השלישי, היא דעת המון האנשים, שחושבים שדברי העולם הזה הולכים לפי חוקות טבעם שהטביע הבורא בתחתונים, והשתדלותם וחריצותם הוא המועיל, ועצלותם הוא המזיק, כענין (דברים ח, יז), “כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”. עוד אמרו, הכל תלוי במזל, ומקרה אחד לכל, ואין כאן אלא הדרך הטבעי, לא יותר, אם להטיב אם להרע:

הדעת הרביעית היא דעת גויי הארץ האומרים, חטא ישראל, אין ישועתה לו באלהים סלה, ח”ו, “כסף נמאס” קראו להם. כי הקב”ה בחר בהם ונתן להם הבחירה בידם להיות צדיקים או רשעים, והם הרשיעו לעשות, ומנעו ממנו ית’, כביכול, שיוכל להטיב עוד להם, כענין (דברים לב, (יח), “צור ילדך תשי”; והוכרח לעזוב אותם ולהחליפם באומה אחרת ח”ו, מפני שאי אפשר להושיעם. ואורך הגלות מורה לכאורה על זה, ומפחיד הלבבות שאינם חזקים באמונה האמיתית:

הדעת החמישית, היא דעת פושעי ישראל, אותם שהיו מכירים את קונם ומכוונים למרוד בו, כאמון שאמר (עי’ סנהדרין קג ע”ב), “כלום מכוין אני אלא להכעיס”, וכל דכוותיה. וקרא כתיב (ישעיהו ג, ח), “למרות עיני כבודו”, שהיו חושבים שיוכלו לעשות נגד רצונו ח”ו, ויכעיסוהו במעשיהם הרעים, כמי שמכעיס את חבירו בעל כרחו. ואחרים חשבו להתחזק בכשפים וקסמים, ואחרים בידיעת מלאכי השרת ומשמרותיהם, כמ”ש במדרש (איכה רבה, פרשה ב, ב) שהיו אומרים לירמיהו, “אנא מקיף לה מיא אנא מקיף לה אשא”

(c) 2016 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

AT LONG LAST! Rabbi Feldman’s translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here at a discount.

You can still purchase a copy of Rabbi Feldman’s translation of “The Gates of Repentance” here at a discount as well.

Rabbi Yaakov Feldman has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes on www.torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal”.