Monthly Archives: May 2016

Preview of Da’at Tevunot 1:8 (# 40 [continued] )

All flaws will be undone once G-d’s Yichud is fully displayed, and everything will be rectified. That means, among other things, that wrongfulness has always been a “temporary” phenomenon.

In fact, flaws are derived from G-d “hiding His countenance” rather than “revealing” it which He does so that those flaws will be perfected in the end rather than right away.

It was never G-d’s intention to keep His countenance hidden. He always intended to reveal it eventually. So He established the mitzvah-system to enable that. Follow it and you’ll witness the revelation of G-d’s countenance for yourself. But there are other (less pleasing) means of actuating that: one way is to suffer the consequences of your sins, and another is to do teshuva.

G-d’s Yichud manifesting itself will also do away with free choice, as a result of which we’ll be angelic and freed from the ties of the yetzer hara. So, while life had been stormy and evil seemed to reign supreme, in the end the world will not be undone by it after all. This, in fact, has been the foundation of our faith as Jews and what has always kept our hearts strong in exile.

אך אין זה עדיין סוף בירור היחוד; אלא שסוף דבר מכח שלמותו יעדר באמת החסרון, וישאר הכל מתוקן בכח ממשלת טובו השולט לבדו, אז נקרא שנגלה בפועל. ואמנם תראי מה יוצא מזה – כי הנה זה ודאי יגרום שאף על פי שהנבראים נבראו בחסרונם, אך לא יהיה החסרון מום קבוע בהם, אלא אדרבה מום עובר, מום שצריך לעבור על כל פנים, אלא שהרבה דרכים ימצאו להעביר אותו:

ותביני שרש כל זה, כי הנה החסרון ההוא לא נולד אלא מהסתר פניו של האדון ב”ה, שלא רצה להאיר פניו על נבראיו מתחלה מיד, שיהיו שלמים בתחלה, אלא אדרבה, הסתיר פניו מהם והשאירם חסרים, כי הנה אור פני מלך – חיים ודאי, והסתרו הוא מקור כל רע, ועוד נדבר מזה לקמן בס”ד. אבל כיון שהכוונה התכליתית בהסתר הזה אינה להיות נסתר, אלא אדרבה ליגלות אחר כך, ולהעביר כל הרעה שנולדה רק מן ההסתר ההוא, הנה על כן שם לו חק ומשפט לגלות פני טובו הנסתרים; וזה או על ידי מעשים שיעשו בני האדם, הם המה המשפטים והתורות אשר נתן לנו תורתו תורת אמת, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בחיים הנצחיים, כי שכר מצוה – מצוה, הוא הארת פניו ית”ש, שהסתיר אותם מן האדם בתחלת יצירתו; כי הנה על כן לעמל נברא, בהיות היצר שולט בו, ורבה רעתו עליו בכל מיני חסרונות, והריחוק אשר לו מאור החיים; ומעשי המצוות מאירים עליו האור הגנוז, עד שבהשלימו חק מצוותיו, נשלם עצמו עמהם לאור באור החיים האלה:

אמנם אם לא יטיב, הנה אף על פי כן ירצה היחוד העליון להתגלות, כי לא לנצח יסתיר פניו מעולמו, אך בחימה שפוכה ימלוך על החוטאים האלה בנפשותם, ונשאו את עונם עד יתמו חטאים מן הארץ, או כי יכנע לבבם הערל וישובו ויחיו:

ולא עוד, אלא בהיות הכוונה בהסתר פנים שזכרנו, רק כי יחזור ויגלה אותם וישוב ירחמנו, הנה אפילו הבחירה הזאת שהוא מניח לנו עתה, ותמיד הדבר תלוי ועומד אם להטיב ואם להרע ח”ו לפי רוב המעשה, אין סופה להתקיים כך, אלא הזמן ששיערה המחשבה העליונה היותו צריך ומספיק לכל הנשמות אשר עשה, שבו יתוקנו – מי בצדקתם, מי בתשובתם ומי בקבלת היסורין; וזה הוא המועד אשר שם שיתא אלפי שנה, כדברי רז”ל (ר”ה לא.; סנהדרין צז ע”א). ואחר יחדש עולמו להיות בני האדם כמלאכים ולא כחמורים, אבל יהיו נפשטים מן החומר הגס הזה, ומן התולדות הרעות שלו, הן הם יצר הרע וכל הנמשך ממנו. ואפילו לימות המשיח קרא כתיב (יחזקאל לו, כו – כז), “והסירותי לב האבן מבשרכם וגו’ ועשיתי את אשר בחוקי תלכו”. וחז”ל אמרו (שבת קנא,; מ”ר קהלת יב, ב), “שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ” (קהלת יב, יב) – אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה” וזה פשוט, כי כאשר יטהר האדם מיצר הרע, הנה אין עבודתו אלא בכח מוכרח, ואין השבח מגיע אליו כלל:

אמנם, הנה זה הוא מחוקו של היחוד העליון לבדו ב”ה – להראות עוצם ממשלתו השלמה; שכל הזמן שהוא רוצה, מניח העולם להיות סוער והולך בילדי הזמן, עת אשר שלט הרע בעולם; ולא עוד, אלא שאינו מעכב על ידי הרע הזה מעשות כל אשר בכחו לעשות, ואפילו מגיעות בריותיו עד הדיוטא התחתונה. אפס כי לא מפני זה יאבד עולמו, כי הממשלה לו לבדו, והוא עשה, והוא סובל, והוא מחץ, והוא ירפא, ואין עוד מלבדו. והנה זה יתד חזק לאמונת בני ישראל, אשר לא ירך לבם לא מאורך הגלות ולא ממרירותו הקשה, כי אדרבה, הרשה הקב”ה והניח לרע לעשות כל מה שבכחו לעשות, כמו שביארנו. ובסוף הכל – כל יותר שהקשה הרע את עול סבלו על הבריות, כן יותר יגלה כח יחודו ית’ וממשלתו העצומה אשר הוא כל יכול, ומתוך עומק הצרות הרבות והרעות מצמיח ישועה בכחו הגדול

 

(c) 2016 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

AT LONG LAST! Rabbi Feldman’s translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here at a discount.

You can still purchase a copy of Rabbi Feldman’s translation of “The Gates of Repentance” here at a discount as well.

Rabbi Yaakov Feldman has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes on www.torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal”.

Da’at Tevunot 1:7 (# 38 – 40 [beg.])

1.

Ramchal had said that everything will eventually play a role in the revelation of G-d’s Yichud — including our having been created flawed, and the reality of sin and wrongdoing. But that begs the question, though, of why flaws like injustice, wrongfulness, and sin exist in a perfect G-d’s world in the first place [1]? Ramchal’s point will be that it all has to do with the makeup of G-d’s Yichud as opposed to His other traits [2].

2.

It comes to this: when we talk about human traits we speak of them in diametrically opposite terms or in shades of gray. We depict people as good, bad, or somewhere in-between; as brilliant, foolish, or in-between, etc. Yet for the most part we can’t really talk about G-d’s traits that way [3]. For, while we can cite His wisdom, for example, we can’t legitimately speak of His “foolishness” or variations in-between; and while we can likewise cite His righteousness we can’t speak of His “wrongfulness” or anything in-between there either. For, as a perfect Being, G-d is wholly wise, righteous, and the like.

We can, though, posit shades of gray when it comes to one of G-d’s traits — His rule [4]. We can acknowledge that His rule is sovereign, or we can cite examples of things that seem to show that it’s limited [5]. This is what sets G-d’s Yichud apart from all of His other traits.

So, in order to prove just how supreme His sovereignty is, G-d first allows for wrongdoing to exist, which seems to show that His rule is limited [6]. And once this possibility exists, G-d could then show that He’s in fact utterly in control of everything by undoing wrongdoing [7]. Wrong, injustice, sin, and the like thus serve a vital and well-intended end which is the unveiling of G-d’s utter sovereignty, and they exist because they serve G-d’s purposes.

In fact, the reality of G-d’s utter sovereignty as opposed to His perceived limitations is central to our religious and ethical life. It allows for free will [8] and for our subsequent reward or punishment [9]. G-d’s Yichud is in fact the most defining of His traits in the world  [10]. All of His other traits are actually subsets of it [11].

In short, G-d purposely allowed for all wrongdoing, injustice, and evil to exist from the first, and He’ll eventually undo all of that, as we’ll see. For, “imperfection had to be allowed to appear at first” Ramchal explains, in order “to allow for it to be undone” in the end.

The revelation of G-d’s Yichud thus not only goes to explain why there’s wrongfulness in the world, it’s also the central theme of all of existence.

Footnotes:

[1]         This question was discussed in 1:2:3 where it was pointed out that the world was created flawed so that we might perfect ourselves and it on our own (see there). But there’ll prove to be a deeper reason for it as we’ll now see.

[2]         Focusing the discussion here on G-d’s “traits” in this chapter is confusing. What’s being referred to here are G-d’s ways of interacting with it, as we’ll see.

[3]         That is, as a rule we really can’t explain G-d’s interactions with us in nuanced terms: He’s wholly this or that.

[4]         I.e., His way of interacting with us as the universal administrator.

[5]         Those who make the five errors discussed in chapter 1:5 do that, as when they speak of G-d working in tandem with some other entity, etc.

[6]         That is, it seems to show that people can thwart His wishes.

In other words, G-d initially interacts with us in a way that seems to indicate that He’s “vulnerable” and less than almighty.

[7]         Which He’ll eventually do, as we’ll see in the next chapter.

The next two themes in the original offer brilliant but decidedly tangential insights into the difference between human thought and G-d’s own, and into the idea that G-d accommodates His actions to our intellectual limitations in order to allow us to grasp something of His ways. Ramchal also discusses the idea that G-d could very well have created an utterly different reality than the one He did — an utterly un-linear one without clear cause and effect, without logical underpinnings. While all of this is astounding to consider and consequential in our understandings of the universe, its still-and-all out of place in the discussion and would draw us away from the vital point at hand.

It’s nonetheless clear that all of this is tangential since Ramchal says “let’s return to the subject at hand” right afterwards. So, we’ll be bypassing that discussion here so as to allow for an easier explanation of the very important an complex point about G-d’s Yichud which is central to Da’at Tevunot and Ramchal’s worldview.

See note 5 to 1:3 above which speaks to much of this when it speaks of the centrality of the idea of G-d’s Yichud in relation to G-d’s “accommodating Himself” to the reality of the world as we know it.)

[8]         After all, if we mistakenly believe that G-d’s reign is limited then we can also mistakenly believe that we can go against His wishes and suffer no consequences.

[9]         As a consequence of our reactions.

[10]      I.e., G-d’s interacting with us initially in a seemingly limited capacity then ultimately in an absolute capacity is in fact the most defining reality of our interactions with Him.

[11]      His sovereignty, we’re reminded here, implies that “no one else (but He) is in control, and (that) no one can oppose Him or thwart His wishes”. It follows then that His other traits like wisdom, which is defined in our text as His ability to “know how to fully and correctly conceive of things”, and His righteousness which is defined here as the capacity to “act (only) beneficially to all”, thus contribute to His ability to reign supreme — and beneficently, which is also His intention, as we were taught in 1:1:3.

(c) 2016 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

AT LONG LAST! Rabbi Feldman’s translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here at a discount.

You can still purchase a copy of Rabbi Feldman’s translation of “The Gates of Repentance” here at a discount as well.

Rabbi Yaakov Feldman has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes on www.torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal”.

Preview of Da’at Tevunot 1:7

Why do flaws like injustice, wrongfulness, and sin exist in a perfect G-d’s world? It all has to do with the makeup of G-d’s Yichud as opposed to His other traits.

While we can cite G-d’s wisdom, for example, we can’t legitimately speak of His “foolishness” or variations in-between; and while we can likewise cite His righteousness we can’t speak of His “wrongfulness” or anything in-between there either. For, as a perfect Being, G-d is wholly wise, righteous, and the like. But we can posit shades of gray when it comes to His rule. And this sets G-d’s Yichud apart from all of His other traits.

So, in order to prove just how supreme His sovereignty is, G-d first allows for wrongdoing to exist. And once this possibility exists, G-d could then show that He’s in fact utterly in control of everything by undoing wrongdoing.

In fact, the reality of G-d’s utter sovereignty allows for free will and reward or punishment. It’s the most defining of His traits in the world  and all of His other traits are actually subsets of it. It’s also the central theme of all of existence.

(לח)  אמר השכל – הנה מה שאנו צריכים להבין הרבה, הוא ענין החסרונות האלה הנמצאים בבריאה, ענין הרעות הנמצאות בה, שהם ענינים שלא כחק שלמותו ית’, וכמו שביארנו, אשר על כן נכשלו בם הפושעים, איש לפי דרכו הרעה, וכמו שביארנו לך למעלה; כי ודאי לפי שלמותו ית’ לא היה לו לעשות אלא טובות לבד. אמנם עתה אבינך הכל על בוריו בס”ד.

הנה כשאנו אומרים שהקב”ה הוא יחיד, הלא אנו מבינים שאין זולתו, שאין הפך לו, שאין מונע לו, ולאפוקי מכל אותם הסברות שזכרנו. נמצא, שלא די לקיים בו ית’ הטוב, אלא שצריך לשלול ממנו ההפך. אך כל שאר המעלות שנוכל לחשוב בו – אין שייך בהם ההפך כלל. פירוש, דרך משל, בגדר החכמה אין שייך הסכלות, כי הלא חכמה יגדור אותה מה שהדעת מלא מציורי הדברים על יושרם. בדרך החסידות אין שייך הרע, כי גדרו הוא – לעשות טוב עם הכל. אך בגדר היחוד שייך ההפך, כי גדרו הוא – יחוד שאין אחר עמו. הרי, שגדר שאר המעלות הוא קיום הטוב מצד עצמו, וגדר היחוד הוא שלילת הרע:

עתה הנך רואה, שאם היה רוצה הקב”ה לגלות כל שאר מעלות שלמותו, כיון שהם כולם רק מעלות של טוב – אין בגדרם אלא קיום הטוב, ולא היה שייך בגילוים עשיית הרע. אך ברצותו לגלות היחוד, שבגדרו יש שלילת הרע, הנה שייך לעשות הרע, ולשלול אותו מן המציאות המוכרח והשליטה, כדי שיהיו כל חלקי הגדר מתגלים היטב.

ואל תטעי לומר שגם לתת ביאור לחכמה צריך להראות הסכלות, וכן לבאר החסידות צריך להראות האכזריות, כי אין הפך ניכר אלא מהפכו; כי צריך להבין שכל מעלות הטוב אין לנו להבינם אלא מעלות הטוב לפי מה שהוא טוב, ושלילת ההיפך של המעלות ההם אינם בכלל גדר המעלות ההם הטובות, אלא כולם כאחד נכנסים תחת גדר היחוד, שהוא שלילת כל מה שהוא זולתו, וכולם מיני הסוג הזה יחשבו. ומי שרוצה להבין צריך שלא יערב מיני סוג אחד עם מיני סוג אחר:

 (לט) אמרה הנשמה – זה ודאי, שההבנה תלויה רק בהבחנה, וכל הסוגים ומיניהם צריך להבדילם זה מזה, כדי להבין ענינם וענין התולדות הנולדות מהם. ואף על פי שהמחשבה העליונה אין דרכה כדרכי בני אדם, עד שיהיו שייכים בה החילוקים האלה, אבל אנחנו בני אדם צריכים לדבר בדרך בני האדם:

(מ) אמר השכל – יותר ממה שאמרת, אומר לך בענין זה. כי אמת הוא ודאי שהקב”ה היה יכול לברוא עולמו בדרך כל – יכלתו בלא שנוכל להבין במעשיו לא נמשך ולא קודם, לא סיבה ולא מסובב; ואם היה בורא כך – היה סותם פיהם של כל הבריות, שלא יפצו פה כלל על כל מעשיו, כי לא היה אפשר לנו להבין דרכו כלל ועיקר, כי דרך כל – יכלתו אינו נתפס משכלנו, ואינו מובן מן האדם אשר דעתו מוגבלת בחוקותיה הפרטיים. אבל מפני שרצה הרצון העליון שיוכלו בני אדם להבין קצת מדרכיו ופעולותיו, ואדרבה, רצה שיהיו משתדלים על זה ורודפים אחרי זה מאד, על כן בחר להיות פועל אדרבה בדרך בני האדם, פירוש, בסדר מושג ומובן. והכלל הוא – שרצה לפעול פעולותיו לפי ערך הנבראים, לא לפי ערכו, על כן נתן לנו מקום להתבונן בם, ולהבין לפחות מעט מזעיר, אם לא כביר. והראיה לדבר – מעשה בראשית ככתוב בתורתו, שהרי שם מעיד על עצמו שברא את עולמו בחילוק זמנים, והבדל מאמרות, ובסדר מה שרצה בו, ולא הכל בבת אחת, ולא במאמר אחד שהיה יכול להבראות. ומעתה יש לנו להבחין בכל פעולותיו וטעמיהם, וכל שכן בתולדותיהם, כל הסוגים והמינים והפרטים, ככל הסדר הנשמר בדרכי בני האדם:

ונשוב לעניננו. הנה כשאנו אומרים – יחוד, כבר שמעת שרצוננו לומר – שלילת כל זולתו, ונמצא זה דבר כללי לכל מעלות שלמותו אשר אין להם תכלית כלל, כי כל מה שהוא בו מעלה ושלמות – צריך להבין תמיד שאין זולתו במעלה ההיא, שאין הפך לו, שאין מונע לו; שכל זה מכלל היחוד הוא, כמו שביארנו.

ושני דברים נמצינו למדים מן ההקדמה הזאת, א’ – מה שביארנו כבר, שאין שייך בשום מעלה אחרת שיהיה בורא מה שהוא הפך שלמותו כלל, אלא במעלת יחודו, פירוש, כישרצה לגלות מעלת יחודו ית’ ולברר אותו ביאור מבואר היטב כנ”ל בכל חלקי גדרו. והב’ – שלגבי מעלת היחוד השלם הזה – כל שאר המעלות הם כמו דברים פרטיים, וזה דבר כללי, שהרי הוא משקיף על כל המעלות כולם, כמו שהראינו לדעת, שבכל מה שיש בשלמותו שאין לו סוף ושיעור, בכולם הנה הוא יחיד בתכלית היחוד, אין זולתו, אין הפך לו, ואין מונע אליו, כמו שביארנו.

ונשרש האמת הזה באמתת המצאו בהכרח, שהוא המרכז מכל מה שנוכל לדבר משלמותו, ולכל מה שלא נוכל לדבר גם כן; והיינו מה שידענו שהוא לבדו מחוייב המציאות, ומוכרח הוא שהוא יהיה, ושלא יהיה אלא הוא, וזה פשוט לכל בני האמונה הקדושה. ועוד לפנים תמצאי התועלת היוצא מן ההצעה הזאת:

מעתה הנה כבר ראית מה שאמרתי לך למעלה כבר, מה נשתנה כח מעלת היחוד הזה מכל שאר המעלות אשר לשלמות – שזה הוא הנותן מקום להילוך הזה של חסרון ושלמות, עבודה וקיבול שכר. כי אמנם אם לא היה רוצה הרצון העליון אלא לגלות מעלות משלמותו, לא היה לו לפעול אלא דברים שלמים לפי השלמות ההוא שהיה רוצה לגלות, ולא היה ראוי שיהיה בהם שום חסרון כלל, כאשר כבר הקדמנו, שלברר כל מעלה אחרת חוץ ממעלת היחוד – אין שייך להראות חסרונות. ואם לא היה חסרון – לא היה מקום עבודה לאדם, ולא מקום שיקבל שכר. אך כשבחר שהמתגלה משלמותו יהיה יחודו ית’, אז נמשך מזה שיהיה חסרון בנבראיו, שהרי צריך להראות החסרון כדי להראות שלילתו:

(c) 2016 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

AT LONG LAST! Rabbi Feldman’s translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here at a discount.

You can still purchase a copy of Rabbi Feldman’s translation of “The Gates of Repentance” here at a discount as well.

Rabbi Yaakov Feldman has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes on www.torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal”.