Preview of Da’at Tevunot 1:7

Why do flaws like injustice, wrongfulness, and sin exist in a perfect G-d’s world? It all has to do with the makeup of G-d’s Yichud as opposed to His other traits.

While we can cite G-d’s wisdom, for example, we can’t legitimately speak of His “foolishness” or variations in-between; and while we can likewise cite His righteousness we can’t speak of His “wrongfulness” or anything in-between there either. For, as a perfect Being, G-d is wholly wise, righteous, and the like. But we can posit shades of gray when it comes to His rule. And this sets G-d’s Yichud apart from all of His other traits.

So, in order to prove just how supreme His sovereignty is, G-d first allows for wrongdoing to exist. And once this possibility exists, G-d could then show that He’s in fact utterly in control of everything by undoing wrongdoing.

In fact, the reality of G-d’s utter sovereignty allows for free will and reward or punishment. It’s the most defining of His traits in the world  and all of His other traits are actually subsets of it. It’s also the central theme of all of existence.

(לח)  אמר השכל – הנה מה שאנו צריכים להבין הרבה, הוא ענין החסרונות האלה הנמצאים בבריאה, ענין הרעות הנמצאות בה, שהם ענינים שלא כחק שלמותו ית’, וכמו שביארנו, אשר על כן נכשלו בם הפושעים, איש לפי דרכו הרעה, וכמו שביארנו לך למעלה; כי ודאי לפי שלמותו ית’ לא היה לו לעשות אלא טובות לבד. אמנם עתה אבינך הכל על בוריו בס”ד.

הנה כשאנו אומרים שהקב”ה הוא יחיד, הלא אנו מבינים שאין זולתו, שאין הפך לו, שאין מונע לו, ולאפוקי מכל אותם הסברות שזכרנו. נמצא, שלא די לקיים בו ית’ הטוב, אלא שצריך לשלול ממנו ההפך. אך כל שאר המעלות שנוכל לחשוב בו – אין שייך בהם ההפך כלל. פירוש, דרך משל, בגדר החכמה אין שייך הסכלות, כי הלא חכמה יגדור אותה מה שהדעת מלא מציורי הדברים על יושרם. בדרך החסידות אין שייך הרע, כי גדרו הוא – לעשות טוב עם הכל. אך בגדר היחוד שייך ההפך, כי גדרו הוא – יחוד שאין אחר עמו. הרי, שגדר שאר המעלות הוא קיום הטוב מצד עצמו, וגדר היחוד הוא שלילת הרע:

עתה הנך רואה, שאם היה רוצה הקב”ה לגלות כל שאר מעלות שלמותו, כיון שהם כולם רק מעלות של טוב – אין בגדרם אלא קיום הטוב, ולא היה שייך בגילוים עשיית הרע. אך ברצותו לגלות היחוד, שבגדרו יש שלילת הרע, הנה שייך לעשות הרע, ולשלול אותו מן המציאות המוכרח והשליטה, כדי שיהיו כל חלקי הגדר מתגלים היטב.

ואל תטעי לומר שגם לתת ביאור לחכמה צריך להראות הסכלות, וכן לבאר החסידות צריך להראות האכזריות, כי אין הפך ניכר אלא מהפכו; כי צריך להבין שכל מעלות הטוב אין לנו להבינם אלא מעלות הטוב לפי מה שהוא טוב, ושלילת ההיפך של המעלות ההם אינם בכלל גדר המעלות ההם הטובות, אלא כולם כאחד נכנסים תחת גדר היחוד, שהוא שלילת כל מה שהוא זולתו, וכולם מיני הסוג הזה יחשבו. ומי שרוצה להבין צריך שלא יערב מיני סוג אחד עם מיני סוג אחר:

 (לט) אמרה הנשמה – זה ודאי, שההבנה תלויה רק בהבחנה, וכל הסוגים ומיניהם צריך להבדילם זה מזה, כדי להבין ענינם וענין התולדות הנולדות מהם. ואף על פי שהמחשבה העליונה אין דרכה כדרכי בני אדם, עד שיהיו שייכים בה החילוקים האלה, אבל אנחנו בני אדם צריכים לדבר בדרך בני האדם:

(מ) אמר השכל – יותר ממה שאמרת, אומר לך בענין זה. כי אמת הוא ודאי שהקב”ה היה יכול לברוא עולמו בדרך כל – יכלתו בלא שנוכל להבין במעשיו לא נמשך ולא קודם, לא סיבה ולא מסובב; ואם היה בורא כך – היה סותם פיהם של כל הבריות, שלא יפצו פה כלל על כל מעשיו, כי לא היה אפשר לנו להבין דרכו כלל ועיקר, כי דרך כל – יכלתו אינו נתפס משכלנו, ואינו מובן מן האדם אשר דעתו מוגבלת בחוקותיה הפרטיים. אבל מפני שרצה הרצון העליון שיוכלו בני אדם להבין קצת מדרכיו ופעולותיו, ואדרבה, רצה שיהיו משתדלים על זה ורודפים אחרי זה מאד, על כן בחר להיות פועל אדרבה בדרך בני האדם, פירוש, בסדר מושג ומובן. והכלל הוא – שרצה לפעול פעולותיו לפי ערך הנבראים, לא לפי ערכו, על כן נתן לנו מקום להתבונן בם, ולהבין לפחות מעט מזעיר, אם לא כביר. והראיה לדבר – מעשה בראשית ככתוב בתורתו, שהרי שם מעיד על עצמו שברא את עולמו בחילוק זמנים, והבדל מאמרות, ובסדר מה שרצה בו, ולא הכל בבת אחת, ולא במאמר אחד שהיה יכול להבראות. ומעתה יש לנו להבחין בכל פעולותיו וטעמיהם, וכל שכן בתולדותיהם, כל הסוגים והמינים והפרטים, ככל הסדר הנשמר בדרכי בני האדם:

ונשוב לעניננו. הנה כשאנו אומרים – יחוד, כבר שמעת שרצוננו לומר – שלילת כל זולתו, ונמצא זה דבר כללי לכל מעלות שלמותו אשר אין להם תכלית כלל, כי כל מה שהוא בו מעלה ושלמות – צריך להבין תמיד שאין זולתו במעלה ההיא, שאין הפך לו, שאין מונע לו; שכל זה מכלל היחוד הוא, כמו שביארנו.

ושני דברים נמצינו למדים מן ההקדמה הזאת, א’ – מה שביארנו כבר, שאין שייך בשום מעלה אחרת שיהיה בורא מה שהוא הפך שלמותו כלל, אלא במעלת יחודו, פירוש, כישרצה לגלות מעלת יחודו ית’ ולברר אותו ביאור מבואר היטב כנ”ל בכל חלקי גדרו. והב’ – שלגבי מעלת היחוד השלם הזה – כל שאר המעלות הם כמו דברים פרטיים, וזה דבר כללי, שהרי הוא משקיף על כל המעלות כולם, כמו שהראינו לדעת, שבכל מה שיש בשלמותו שאין לו סוף ושיעור, בכולם הנה הוא יחיד בתכלית היחוד, אין זולתו, אין הפך לו, ואין מונע אליו, כמו שביארנו.

ונשרש האמת הזה באמתת המצאו בהכרח, שהוא המרכז מכל מה שנוכל לדבר משלמותו, ולכל מה שלא נוכל לדבר גם כן; והיינו מה שידענו שהוא לבדו מחוייב המציאות, ומוכרח הוא שהוא יהיה, ושלא יהיה אלא הוא, וזה פשוט לכל בני האמונה הקדושה. ועוד לפנים תמצאי התועלת היוצא מן ההצעה הזאת:

מעתה הנה כבר ראית מה שאמרתי לך למעלה כבר, מה נשתנה כח מעלת היחוד הזה מכל שאר המעלות אשר לשלמות – שזה הוא הנותן מקום להילוך הזה של חסרון ושלמות, עבודה וקיבול שכר. כי אמנם אם לא היה רוצה הרצון העליון אלא לגלות מעלות משלמותו, לא היה לו לפעול אלא דברים שלמים לפי השלמות ההוא שהיה רוצה לגלות, ולא היה ראוי שיהיה בהם שום חסרון כלל, כאשר כבר הקדמנו, שלברר כל מעלה אחרת חוץ ממעלת היחוד – אין שייך להראות חסרונות. ואם לא היה חסרון – לא היה מקום עבודה לאדם, ולא מקום שיקבל שכר. אך כשבחר שהמתגלה משלמותו יהיה יחודו ית’, אז נמשך מזה שיהיה חסרון בנבראיו, שהרי צריך להראות החסרון כדי להראות שלילתו:

(c) 2016 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

AT LONG LAST! Rabbi Feldman’s translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here at a discount.

You can still purchase a copy of Rabbi Feldman’s translation of “The Gates of Repentance” here at a discount as well.

Rabbi Yaakov Feldman has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes on www.torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal”.

2 responses to “Preview of Da’at Tevunot 1:7

  1. Speaking of Unity vs “other attributes”, I’m currently playing with an idea…

    Someone asked on Mi Yodea if the Rambam would require us to think during Shema, “Listen, Israel: Hashem is our G-d, Hashem has no relation to plurality, comparison, or non-existence!” I.e. Given the Rambam’s insistence that all Divine Attributes are descriptions of what He isn’t, should we also take “Echad” as a set of negations?

    This had me thinking about Anselm’s ontological proof, and Kant’s response.

    Anselm said that by definition, G-d is the greatest imaginable being. Well, if we pictured something just like G-d but didn’t exist, it would be inferior to One Who did. In which case, the greatest Being we could imagine must be One Who Exists. Therefore, G-d must exist.

    Kant attacks Anselm’s proof on the grounds that “exists” vs “doesn’t exist” isn’t a property. If it were, then saying “he does not exist” would mean “there is a ‘he’ who lacks the property of existence — asserting he both does and doesn’t exist!

    So I’m wondering if we should be using that idea in understanding Echad. That G-d’s Unity does not mean He is too One to even have the property of being One.

    In any case, it would explain why Yichud is unique among the attributes we ascribe HQBH.

    • Thanks for this, Mich. As I’d thought myself, Sefer Toras HaRamabam doesn’t list any remarks on his part that we have any kind of kavvanah like that when reciting Shema. That would be an Ari-centered perspective Rambam wouldn’t understand or approve of.
      I appreciate Kant’s rebuttal to Anselm, and I agree with you that that would make G-d’s Yichud “unique” (note the pun).

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *