Preview of Da’at Tevunot 1:9 (# 40 [continued] )

We can merit closeness to G-d by realizing that whatever goes against His wishes is rooted in wrong and is a consequence of His hiding His visage. And we’d take ourselves out of exile by being drawn toward things that reveal His visage instead. We’d just need to realize the nature of wrongfulness and abandon it, and we’d be free.

Adam and Eve were faced with the reality of wrongdoing, too, so they could understand the difference between its rule and G-d’s. And yet they succumbed. They should have chosen the good that reiterated G-d’s sovereignty and rejected the wrongfulness that denied it.

Had they not failed, they would have accomplished in one day what would subsequently take 6,000 years to accomplish.

That’s analogous to our own situation. For, if we’d only be willing to take the reality of G-d’s sovereignty to heart we’ll be delivered from exile , G-d’s sovereignty will be manifest and we’ll catch sight of G-d’s Glory.

 כי הן אמת, שהיו יכולים בני אדם להיות זוכים במעשיהם, ומכירים הם האמת, ועוזבים אורחות השקר של העוה”ז ברצותם להתקרב אל בוראם; וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר שכל מה שהוא הפך מן הדרך אשר צוה ה’ אינו אלא מכלל סוג הרע שרצה הרצון העליון, וברא בהסתר פני טובו.

ועל כן ימאסו בתרמית עיניהם זה, ויבחרו באור הגנוז והצפון – אור פני מלך חיים. ואם היו עושים כן, הנה היה יחודו ית’ מתגלה אליהם מצד עצמם, ונמצאו מקרבים להם הישועה;

ולא היה צריך הקב”ה להראותו הוא להם בדרך קשי הגלות וארכו, כי כיון שנתברר להם האמת מדעתם – די בזה, וכשנתברר – נתברר. כי כיון שכבר ראו הרע והכירוהו, ועזבוהו ואחזו באמתת יחודו – הרי נעשה מה שצריך, כי כל הכונה היא רק שיתאמת להם ענין זה, כדי שמשם והלאה יתענגו באמת שנתגלה להם, אם כן כשנתגלה – נתגלה:

הלא תראי – אדם הראשון עצמו כך קרה לו, והביני היטב הענין הזה. כי אם לא היה בורא הקב”ה העולם אלא על צד הטוב בלא צד הרע כלל, אז לא היתה המחשבה מציירת הרע כלל, שתוכל להבין היחוד בשלמות גדרו, וכמו שביארנו לעיל. אך כיון שכבר ברא הרע, אז ודאי כבר המחשבה יכולה לצייר אותו, ולהכיר מכחו היחוד באמת.

ואמנם, אדה”ר כבר היה רואה הרע, והיינו כי הלא הוא היה עץ הדעת טוב ורע שהקב”ה אסרו עליו, ואף על פי כן היה עינו מטעה אותו לחשוב אותו תאוה לעינים, וטוב למאכל, ונחמד להשכיל, כדברי הכתוב (בראשית ג, ו), “ותרא האשה” וגו’. ונמצא, שהיה רואה מיד שיש מקום לטעות ח”ו, ולומר או שתי רשויות הם ח”ו, או כל שאר סברות הרעות שהיה משים לפניהם הנחש:

ואמנם אדה”ר באמת חכם גדול היה, והיה לו לחקור בחכמתו על זה כראוי; וגם כבר היה יודע אמתתו של דבר מצד חכמתו, שכל מה שרואה מנגד מה שהודיע לו יתב’ מן אמתת התיקון – אינו אלא שקר מדומה, מכלל הרע שברא הוא ית”ש להודיע אמתת יחודו, ולנסות בו את האדם עצמו לתת לו זכות.

ואם היה עומד באמונתו, ולא היה מתפתה אחר יצה”ר, אלא אדרבה, היתה מתחזקת בלבו האמונה הזאת, אז היה נקרא שהשיג היחוד העליון, שהרי כבר ראה וציירה מחשבתו מה הוא הרע, וגם השיג בחכמתו שכל מה שהוא רע – אינו אלא נברא ממנו ית’ לכבוד עצמו. והנה, היה די שיתחזק באמונה זו שלא לעבור את פי ה’, וזה עד ליל שבת קודש, כאשר חכמים יגידו, שאז היה הקב”ה עושה ביום אחד מה שהוא עושה עתה בשיתא אלפי שנין; והיינו שהיה סוף סוף מראה לו בפועל שמה שהאמין מיחודו ית’ הוא אמת, וזה, כי היה מבטל ברגע אחד כל הרע מן העולם:

אבל אדם הראשון נתפתה בתחלה אחר התאוה והתשוקה שלו, ואז חזר וחשב סברות רעות כדי להקל לעצמו. והרי זה כעין מה שאמרו רז”ל (סנהדרין סג ע”ב), “לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא”; ואמרו רז”ל (סנהדרין לח ע”א), “אדם הראשון מין היה”.

והנה, אז הוצרך להראות לו במופת מה שלא רצה להשיג מצד הידיעה, והיינו להראות לו מהו הרע באמת; ואיך, אף על פי שמניחים לו מקום כל כך גדול, סוף סוף צריך לבא הכל לממשלת הטוב היחידית; והוא דרך קושי העוה”ז שנגזר עליו, כדי שסוף סוף יבא לידי האמונה שלא רצה לעמוד בה מתחלה, אלא שיתברר לו במופת בפרט מה שהיה יכול להשיג מתחלה, ולהתברר לו הכל בבת אחת:

וכן הוא לבניו אחריו גם כן, כי לולי היו רוצים להשיג זה, ולקבוע ידיעה זאת בנפשותם מצד החכמה – היה די, כי אין צריך אלא שידעוהו, והרי ידעוהו, וכשנתברר – נתברר. אך כיון שלא זכו בני אדם במעשיהם, ואדרבה, הלכו אחרי התרמית המתראה לעיניהם בכל אותם הסברות הרעות שזכרנו למעלה, הרי הקב”ה צריך הוא לגלות להם מה שלא ידעו הם להשיג. ואין זה אלא שיעשה בדרך שהוא עושה בגלות הזה, שהסתיר פניו הסתר אחר הסתר, עד שנתגברה הרעה בעולם תכלית התגבורת הגדול; וכמו שאמר ז”ל (סוטה מט. וע”ש), “אין לך יום שאין ברכתו מרובה מחבירו”. והנה בסוף הכל – פתאום יבא אל היכלו האדון היחיד ב”ה, ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר יחדיו:

מה שעתה בעבור רוב הסתר הפנים נפסדו הדיעות ונתקלקלו כל המעשים, ומזה נמשך גם כן בבריות עצמם הקלקול והפסדות, כענין שאמרו (סוטה מח ע”א), “ניטל טעם הפירות” וכו’, וכל שאר הדברים הרעים שספרו לנו רז”ל, ואשר רואים אנחנו בעינינו – הארץ והנה תהו ובהו, וכמאמרם ז”ל (סוטה מט ע”ב), “חוצפא יסגא ויוקר יאמיר” וכו’, שכל זה הוא תגבורת הרע הגדול, הנה כאשר יגלה כבוד ה’ – ישובו כל הדיעות לדרך הישרה, וכל המעשים יהיו מתוקנים כראש, ויהיו בני האדם מתדבקים בקונם, כמו שאמר הכתוב (יואל ג, א), “אשפוך את רוחי על כל בשר” וגו’; וכן (ירמיהו לא, לג), “ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו’ לאמר דעו את ה’, כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם”; ותהיה התשוקה הכללית לכל העולם להתקדש בקדושתו ית’, כענין שנאמר (ישעיהו ב, ג), “והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’ וגו’ ויורנו מדרכיו ונלכה באורחתיו” וגו’. ויולד מזה הצלחות הבריות כולם, כענין שנאמר (תהלים עב, טז), “יהי פסת בר בארץ בראש הרים”; (ישעיהו יא, ו), “וגר זאב עם כבש” וגו’:

(c) 2016 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

AT LONG LAST! Rabbi Feldman’s translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here at a discount.

You can still purchase a copy of Rabbi Feldman’s translation of “The Gates of Repentance” here at a discount as well.

Rabbi Yaakov Feldman has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes on www.torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal”.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *