Monthly Archives: July 2017

Da’at Tevunot 2:5 (# 76 – 79)

Da’at Tevunot 2:5 (# 76 – 79)

1.

Having spoken about the interplay of body and soul in various realms 1 we’ll now concentrate on them in conjunction with G-d’s ways in the world.

Now, all-in-all, there are physical phenomena and spiritual ones, Ramchal reminds us. The spiritual ones are far superior to the physical, in that while the physical subsist on a minimum amount of Divine illumination and in over-all scarcity, the spiritual are showered in a great deal of Divine illumination and in abundance 2. Also, whereas the spiritual with all of their Divine illumination and abundance are rooted in G-d’s manifest benevolence, the physical with their minimum amount of Divine illumination and their scarcity are rooted in G-d’s more covert benevolence 3. And while spiritual phenomena are rooted in holiness, physical ones are rooted in the mundane and in crassness 4. That explains why, given that we’re physical beings, most of our concerns are enmeshed in the physical and are frankly nonsensical and beneath us.

The reality behind this lies in the fact that hazy, dark physicality is a consequence of G-d hiding His countenance rather than manifesting it outright, while spirituality is a consequence of G-d shining His countenance, luminance, and holiness. For, at bottom G-d interacts with us by either concealing or manifesting His countenance 5.

But that pattern isn’t only true of how G-d interacts with the body and soul; it also serves as the model for the way material, body-related phenomena and spiritual, soul-related ones came about. For the crasser, turbid physical phenomena came about as a result of G-d having hidden His countenance from the first, while the more laudable spiritual ones came about in the light of His countenance 6.

2.

Now, we can either rectify the world or can ourselves be rectified within it through our Divine service 7. But the truth is that we can either have our physicality and its consequences hold sway over us, or allow our spirituality and its consequences to. If we follow our bodily inclinations rather than the dictates of the soul we’ll suffer all sorts of harm, whereas if we overcome our physical inclinations and rise above all of its nonsense by following the ways of the Torah instead, then the soul will indeed rule over and purify the body. And we will have rectified the world and ourselves 8.

We’ve all, in fact, seen how things are in this world, and we know only too well how quickly things come and go, and how preoccupied we all are with this and that. What’s apparently driving so much of what we do? Things like the desire to eat and drink, and all sorts of ephemera, at bottom. Can it be that we were created for that alone? No indeed: we were created to grasp G-d’s being 9, and to attain knowledge and wisdom rather than to be preoccupied with more and more material and baseless things.

Humanity has indeed debased itself and brought a lot of its own harm upon itself, and it has become more and more sullied through the ages. For while our ancestors were far wiser than we and more sharp witted, we’ve become fixated on physicality and materiality. How tragic is that, given that G-d has only created such things by turning His countenance away from them, as we’d said.

Is it surprising, then, how so roiled in darkness physical things are as opposed to things related to the soul, which derive their being from G-d’s full countenance and abundance? Indeed, if one allows his body to reign, G-d will correspondingly hide His countenance from him, and that person will be very far from G-d Himself, from wisdom and knowledge, and he’ll find himself engulfed in sheer physicality and the ephemeral 10.

3.

None of this is new, to say the least: Adam and Eve experienced a degree of this struggle themselves. As soon as they allowed their eyes and its blandishments to rule over them they experienced G-d’s hiddenness and were forced to depend on their own devices. As it’s written, “You’ll eat bread by the sweat of your brow” (Genesis 3:9) 11, and it’s said of us, “All of a person’s toil is for his mouth, and yet his soul is not satisfied” (Ecclesiastes 6:7) 12. Indeed, we grow more and more foolish as time passes.

There’s a rule of thumb that touches upon this that would serve us well to know. It’s that the narrower your purview is, the crasser are your thoughts and desires. After all, isn’t it true that children 13 have no concern or longing for the pursuit of wisdom. Indeed, they fly out of school as soon as the day’s over without giving a thought to important things. But it’s also true that as a person’s mind grows and his purview expands he longs for finer and more spiritual things. And that goes far to explain our circumstances.

Indeed, this truism is rooted in Adam and Eve’s sin, as a consequence of which we’ve all become preoccupied with nonsense. That was rectified for a while when we received the Torah 14, but humanity’s low status was reinstated when our people worshipped the Golden Calf and committed other sins. As a consequence, the world has been thrust into darkness.

Things would be otherwise if we’d only allow our souls to rule over our bodies. G-d would shine His countenance upon us then and we could reach the heights that the Holy Seraphim angels are on, as we’ll come to when G-d will pour His “spirit upon all flesh” (Joel 3:1).

All that has varied in the course of history, of course, with people being on a higher or lower levels than others and vice versa. But at bottom the point is that when there were people of higher caliber G-d’s countenance shone upon them and the world itself.

In any event, once we understand the makeup of the body and the soul and their roots in G-d’s either manifesting His countenance or hiding it which affects all of this, we’ll come to recognize how G-d interacts with the world both benevolently and otherwise. We’ll acknowledge the great wisdom involved in this, and come to understand how fundamental this is both to the human condition and to the functioning of the universe.

Footnotes:

1                See 2:1-4 in connection with this world, the afterlife, the resurrection of the dead, and the world to come.

2                See note 7 to 1:14 above about the mechanism behind G-d’s emanation of light.

3                I.e., in His hiding His countenance, as we’ll see below.

One thing to be derived from this, though, is that while there’s little Divine illumination and scarce signs of Divine benevolence in physicality, there’s some and sometimes even more than just some, otherwise it couldn’t exist because G-d wouldn’t want it to.

4                See Derech Hashem 1:3:2 about the contrasts between body and soul.

5                G-d actually interacts with us by both concealing and revealing His countenance by degrees, instant by instant.

See 1:8:2 above as well as note 3 there, and 1:14:3 for reference to G-d’s hiding and revealing His countenance. Also see Clallim Rishonim 16.

6                That’s to say that G-d created the spiritual realm full-facedly and lovingly while He allowed the physical to exist, to be sure, but “back-handedly”, if you will. For, while physicality certainly serves His purposes it also seems to countervail them.

7                Or neither may come about, as we’ll soon see. Ramchal’s point is that we’re both major actors in the course of G-d’s plans as well as beneficiaries of it, or neither, depending on our moral decisions and actions.

8                Much of what’s said above about the relative worth of body and soul, human and universal rectification, and the affects our actions have upon the world is reiterated elegantly in the first chapter of Messilat Yesharim.

9                So little is said about this point that this stark citation of it is stunning and memorable.

10              We made the point in note 7 to 2:4 that a lot wasn’t being said there about the subject at hand, and that’s also very true here. For, as it’s indicated in 1:15, 17, G-d will ultimately reveal His countenance to all and forever. Ramchal’s whole aim here, then, is to move us to goodness and teshuva rather than offer an opposing metaphysical viewpoint.

11              That is, you’ll have to work for your food because G-d will leave you to fend for yourselves by turning His countenance from you because you sinned against Him.

12              That is, we all work hard for our food and are dissatisfied because we’ve separated ourselves from G-d in the process.

13              … whose purviews are narrow …

14              When we were temporarily placed once again on the high pedestal that Adam and Eve had been on before their sin.

 

Preview of Da’at Tevunot 2:5 (# 76 – 79)

 

 

(c) 2017 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

Rabbi Feldman’s new annotated translation of Rabbi Yehuda Ashlag’s “Introduction to the Zohar” is available as “The Kabbalah of Self” on Kindle here. His annotated translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here and his annotated translation of Rabbeinu Yonah’s “The Gates of Repentance” is available here.

He has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal” that can be subscribed to.

Preview of Da’at Tevunot 2:5 (# 76 – 79)

Preview of Da’at Tevunot 2:5 (# 76 – 79)

There are physical phenomena and spiritual ones. The spiritual ones are far superior to the physical: the physical subsist on a minimum amount of Divine illumination, while the spiritual are showered in a great deal of it; the spiritual are rooted in G-d’s out-and-out benevolence, while the physical are rooted in G-d’s covert benevolence; and the spiritual are rooted in holiness, while the physical are rooted in the mundane and crassness. And most of our concerns are enmeshed in the physical.

The reality behind this lies in the fact that physicality is a consequence of G-d hiding His countenance, while spirituality is a consequence of G-d shining it. That pattern also serves as the model for the way material and spiritual phenomena came about. For, physical phenomena were a consequence of G-d having hidden His countenance, while the spiritual ones came about in the light of His countenance.

Know that we humans serve two potential roles in this world: we can rectify it and ourselves be rectified within it. But we can either have our physicality hold sway over us, or allow our spirituality to. If we follow our bodily inclinations we’ll suffer harm, whereas if we follow the ways of the Torah instead, then the soul will rule over the body and we will have rectified the world and ourselves.

But if one allows his body to reign, G-d will correspondingly hide His countenance from him, he’ll be very far from G-d, and he’ll find himself engulfed in the ephemeral. All of this is due to Adam and Eve’s sin, as a consequence of which the world has been thrust into darkness and has come to depend upon the forces of nature.

In any event, once we understand the makeup of the body and the soul and their roots in G-d’s either manifesting His countenance or hiding, we’ll come to understand how G-d interacts with the world. We’ll likewise recognize the wisdom involved in this, as well as how fundamental this is to the human condition and the functioning of the universe.

(עו) אמר השכל – אחר שידענו מציאות האדם וענינו בין בנשמתו בין בגופו, בחילוף העתים וסדר הזמנים שהוחק לו, הנה צריכים אנו להבין איך שמתנהג עמו הקב”ה בכל הזמנים האלה, בין לענין גופו, בין לענין נשמתו:

(עז) אמרה הנשמה – הסדר הגון ודאי, כי כל דבר צריך שיהיה מיושב על אפניו במקומו ושעתו. עתה השלם נא את דבריך:

(עח) אמר השכל – ראי, יש העצמים הגשמיים והעצמים הרוחניים. והנך רואה כמה הפרש יש בין אלה לאלה, כי הגשמיות הוא פחיתות ודאי לגבי הרוחניות, אשר ענינה נכבד ומעולה. והנך רואה כמה מן ההארה יש ברוחניים וכמה מן החשך והחסרון יש בגשמיים. הרי לנו בכאן שני מיני בריאות, בריאה בהארה רבה והשפעה מרווחת, ובריאה בהארה מועטת והשפעה ממועטת. ושתי מדות אלו, מדת הבריאה בהארה ומדת הבריאה בלא ההארה, מדת ההארה מתולדות חק טובו היא, ומדת הבריאה בלא הארה – מתולדות העלם טובו. ותראי, כי הרוחניים – כל עסקם בדברי קדושה; אך הגשמיים – עניניהם עניני חול ודברים שפלים ונבזים. ונמצא, שכל כלל עמל האדם תחת השמש אינו אלא הבל הבלים, ומותר האדם מן הבהמה אין לאכול ולשתות, ואת הארץ יסחרו, הן כל אלה דברים פחותים ונקלים ודאי. כללו של דבר, כל דברי הגשמיות והטבע הלז הם חשך ולא אור, מה שהאדון ב”ה מסתיר פניו מן העולם ואינו מאיר בו הארת קדושתו, אדרבא, מנחם בתוהו לא דרך, בדרכים שפלים אלה. אך עניני הרוחניים – זה הדרך ישכון אור פניו ית’, שהוא מאיר להם בקדושתו, וזה פשוט. ותדעי עתה, כי שתים אלה הם מוסדות הנהגתו ית’ ושרשה עם כל ברואיו – מדת הסתר פנים, שהוא מתעלם ומסתתר ואינו מגלה הדר כבודו, ומדת הארת הפנים:

ומה שהוא בהנהגה – הוא בבריאה כי הנבראים הגסים העכורים לא נבראו אלא בהסתר פנים, כי לא האיר להם פני קדשו, והרוחניים הנכבדים ברואים בהארת פנים. ועל פי יסודות אלה נעשה החיבור הזה של הגוף והנשמה;שהגוף, עניניו בכל דרכיהם, בהסתר הפנים נמשכים ובאים; והנשמה וכל עניניה – בהארת הפנים. והנה האדם הוא עצמו המתקן והנתקן, כי את עצמו הוא מתקן בעבודתו, והוא ענין (סנהדרין צט ע”ב), “ועשיתם אותם” -ועשיתם אתם כתיב, שדרשו חז”ל, ובידו הוא להגביר בעצמו את הגופניות ודרכיו, או הרוחניות ודרכיו. כי אם ילך אחר מראה עיניו ודרכי לבו הגופניים, הנה נשמתו, תחת מה שהיה ראוי לה להיות להועיל לגוף הזה, שתהיה מזככת אותו כמו שביארנו, אדרבא, גורמת הפסד ונזק גדול לעצמה, שהיא משתקעת בחשך. ולהפך מזה, אם יתגבר על יצרו ויסור מדרכי ההבל, ללכת בדרכי התורה והמצוה – תגבר הנשמה על הגוף ותזככהו:

ועתה תראי סיבובו של עולם, ומה בין דרין קדמאין לדרין בתראין, כי באמת, השם אל לבו הענין אשר נתן אלקים לענות בו, יתמה מאד על החפץ לראותו בני האדם רצוא ושוב, יום ולילה לא ישבותו, איש לדרכו נלאים ועייפים. ולמה הם עמלים – על אכילה ושתיה, על הבל הבלים שאינו כלום, על עולם של תוהו שבין לילה היה, היום כאן ומחר בקבר. אבל מי שיטיב לראות, יראה ויבין כי לא על דבר זה נברא האדם, אלא היה ראוי שלא יהיה עסקו אלא בהשגת כבוד קונו, כי לכך נוצר, וניתן בו דעת וחכמה רבה, ולא להרבות בסחורה, או כל שאר דברים של מה בכך. אבל האדם הוא שקלקל מעשיו, וגרם לעצמו באלה היום. ובכל דור ודור העולם חסר והולך בענין הזה. כי הראשונים היו קרובים יותר אל החכמח, ומתעלים אל השכל, והאחרונים רחוקים יותר מן השכל, ונשקעים בדברי הגופניות והטבע הלז, בסחורה ובכל מלאכת מחשבת, אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה, וכמו שביארנו לעיל. ושרי כל זה הוא מה שאמרנו, כי הגוף בראו האדון היחיד ית’ בהסתר פנים, ולא בהארת הפנים, על כן היה מציאותו חשוך ועכור; מה שאין כן הנשמה, שהיא אדרבא ברואה בהארת פנים ובהשקפה לטובה, על כן היא קיימת ונצחית, ובריאתה זכה. ואמנם, אם מגביר האדם את גופו ומשליטו, הנה האדון ית”ש במדה שהוא מודד כן ימדוד לו – להנהיגו רק בהסתר פנים. ומכאן נמצא שיהיה רחוק מאור החיים, מן החכמה והדעת, ומשוקע בזבל זוהמת החומריות והבלי העולם הזה:

ותראי שזה הוא מה שקרה לאדם מתחלה, ולזרעו אחריו כיום הזה; כי בהיות שהלכו אחרי עיניהם, והשליטו הגוף ולא הנשמה, על כן גם הקב”ה הלך עמהם בהסתר פנים. ולאדם אמר מתחלה, “בזיעת אפיך תאכל לחם” (בראשית ג, ט), ומן היום ההוא והלאה “כל עמל אדם לפיהו, וגם הנפש לא תמלא” (קהלת ו, ז). והרי החכמה הלכה תדיר ונסתלקה מבני האדם:

וזה כלל גדול, בגבול אשר הוגבל בו שכלו – כך הם מחשבותיו של אדם ותאוותיו. הלא תראי – הנער הקטן לא יכיר מה היא החכמה, ולא יתאוה אליה כלל, אלא אדרבא, כל תינוק בורח מבית הספר, ולא יחשוב שיש טוב כי אם ההבלים אשר הוא מתעסק בהם; וברבות דעתו ונרחב גבולו, ישוב להתאוות דברים מתוקנים יותר, ועל דרך זה לפי כל עילויו. כך הוא לכללות המין האנושי – כשהיהשכלם מושפע מהארה רבה, לא היו מוצאים קורת רוח אלא מן החכמה, וממה שהוא טוב באמת; וכשאין שכלם מושפע, אינם מכירים לדבר טוב אלא הבלי הארץ הלזו. והנה זה רע אשר נעשה מאחר חטאו של אדם, שהוסרה ההשפעה וההארה מן המין האנושי, ונשארו טבועים אך בדברי החומריות הגס. אלא שתיקן הקב”ה לישראל במתן תורה, אבל הם קלקלו להם בעגל ושאר פשעיהם לכל חטאתם, ונשאר העולם באפלה בדרכי הטבע המדומים:

לא כן בהיות האדם משליט את נשמתו, כי אז גם הקב”ה יאיר פניו אליו, ויעלהו לעילוי גדול להיות כאחד מן השרפים, כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, וכמו שהיה לדור דעה על הר סיני, וכמו שיהיה לעתיד לבא בזמן שנאמר (יואל ג, א), “אשפוך את רוחי על כל בשר” וגו’:

והנה גם בטוב הזה יש מדריגות שזכו להם ישראל והעולם בדורות שונים, פעם יותר ופעם פחות; לגון, דורו של משה, דורו של דוד, דורו של שלמה, וכיוצא בזה כל הדורות שזכו לטובה, הנה היה הכל הארת פניו ית’ אליהם כפי עילוי נשמתם, שהעלוה בכח מעשיהם:

וראי, שכאשר נבין פרטי מציאות הגוף והנשמה, ומצביהם בהסתר הפנים ובהארת הפנים, כמו שנבראו בכל חילוקי פרטיהם שבענין זה, נבין ממילא כללי סדרי הנהגתו ית’ שנהג ושהוא מנהג את עולמו, עתים לטובה ועתים לרעה ח”ו; ונראה כמה חכמה גדולה אנו מוצאים בהנהגה הזאת; ונראה גם כן כמה עיקר גדול הוא האדם, שבו – בענינו יבמעשיו – תלוי כל העולם, וכל מה שנעשה בו מראש ועד סוף:

(עט) אמרה הנשמה – ודאי אלה הדברים מתישבים מאד על הלב, לראות חכמה רבה בהנהגותיו ית”ש, ואיך נקשרים הדברים זה בזה – בריאת האדם וכל מקריו, בריאת העולם וכל אשר בו:

(c) 2017 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

Rabbi Feldman’s new annotated translation of Rabbi Yehuda Ashlag’s “Introduction to the Zohar” is available as “The Kabbalah of Self” on Kindle here. His annotated translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here and his annotated translation of Rabbeinu Yonah’s “The Gates of Repentance” is available here.

He has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal” that can be subscribed to.

 

 

Da’at Tevunot 2:4 (# 72 [cont.] – 75)

Da’at Tevunot 2:4 (# 72 [cont.] – 75)

What enable the soul to purify the body are the soul’s native power, inner incandescence, and the loftiness of its source 1. So great is all that, in fact, that the soul could actually instantaneously elevate and perfect the body when we’re born. But we’d lose our yetzer hara and free will accordingly, and be angelic and full of light and the knowledge of G-d from the first, which are not G-d’s intentions.

Indeed there’ll come a time when “the land will be as full of the knowledge of G-d as water covers the sea-bed” (Isaiah 11:9), when “I will take away (your) heart of stone … and give you a heart of flesh (instead)” 2 (Ezekiel 36:26), and when the soul will become even more exalted than the angels. But that’s not to happen yet. The soul is thus like the moon whose light was initially diminished 3 but will be restored in the future 4.

The soul is thus “dimmed” now, if you will; muted and diminished. Yet it also can’t be too diminished or it wouldn’t be able to do what it must do in the meanwhile, to say nothing of what it must do in the future. But that’s another matter 5.

2.

So, while the soul is naturally able to grow more and more splendorous with each mitzvah we do here, it’s still and all held captive while in the body and forced to face the challenges of the yetzer hara. But it will reach something of its potential in the Afterlife, thanks to those mitzvahs, which will then enable it to purify the body further in the course of the resurrection of the dead 6, after which the two will experience the world to come 7.

The soul does enjoy an elevation in our lifetime with each good thing we do but that elevation is largely imperceptible 8 even though it manifests itself in certain exalted individuals 9.

Footnotes:

1                This chapter is surprisingly redundant in the original. R’ Yoseph Spinner attributes that to a number of (superfluous) additions which were made after the first edition; and we’d offer that some of the redundancy is due to the fact that Ramchal purposefully set out to encapsulate his points at the end. So we’ve shortened and reordered it to make for easier reading.

2                I.e., a new inclination toward goodness rather than a yetzer hara, according to Rashi there.

3                See Chullin 60b.

4                See Isaiah 30:26.

5                See 1:2:3 above about G-d muting His own abilities, if you will, for our sake; also see 1:14:3, 1:15:3. The point is that the soul must be set just-so, so as not to overwhelm or “underwhelm”.

6                See Derech Hashem 1:3:12.

See Clallim Rishonim 6* for discussions of the Kabbalistic implications of this chapter which touch upon G-d allowing a bit of His being (known as the Kav) to return to the cosmos after having “removed” Himself from it (i.e., after the Tzimtzum) much the way the soul is restored to its luster in the course of the resurrection of the dead after having been dimmed.

7             A lot isn’t being said here. For just as the “body” being spoken of here isn’t the body alone, as we’d indicated above, the “soul” depicted here is also a multi-faceted entity. See Ramchal’s discussion of the various aspects of the soul in Derech Hashem 1:3:4, and see Nephesh Hachaim 1:15 about the complex interactions of the various aspects of the soul. Also see Eitz Chaim, Sha’ar Ha’akudim Ch. 5 for a discussion of the fact that what happens on one level happens on all of them. All of this underscores the complexity and fluidity of the “soul” and the “body”, and their interactions. The point of the matter is that the combination of the two is entirely too complex for a simple understanding,

8                This is a subtle lead-in to the discussion of G-d’s hiddeness to follow.

9                See 2:2:2 above.

(c) 2017 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

Rabbi Feldman’s new annotated translation of Rabbi Yehuda Ashlag’s “Introduction to the Zohar” is available as “The Kabbalah of Self” on Kindle here. His annotated translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here and his annotated translation of Rabbeinu Yonah’s “The Gates of Repentance” is available here.

He has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal” that can be subscribed to.