Preview of Da’at Tevunot 2:5 (# 76 – 79)

Preview of Da’at Tevunot 2:5 (# 76 – 79)

There are physical phenomena and spiritual ones. The spiritual ones are far superior to the physical: the physical subsist on a minimum amount of Divine illumination, while the spiritual are showered in a great deal of it; the spiritual are rooted in G-d’s out-and-out benevolence, while the physical are rooted in G-d’s covert benevolence; and the spiritual are rooted in holiness, while the physical are rooted in the mundane and crassness. And most of our concerns are enmeshed in the physical.

The reality behind this lies in the fact that physicality is a consequence of G-d hiding His countenance, while spirituality is a consequence of G-d shining it. That pattern also serves as the model for the way material and spiritual phenomena came about. For, physical phenomena were a consequence of G-d having hidden His countenance, while the spiritual ones came about in the light of His countenance.

Know that we humans serve two potential roles in this world: we can rectify it and ourselves be rectified within it. But we can either have our physicality hold sway over us, or allow our spirituality to. If we follow our bodily inclinations we’ll suffer harm, whereas if we follow the ways of the Torah instead, then the soul will rule over the body and we will have rectified the world and ourselves.

But if one allows his body to reign, G-d will correspondingly hide His countenance from him, he’ll be very far from G-d, and he’ll find himself engulfed in the ephemeral. All of this is due to Adam and Eve’s sin, as a consequence of which the world has been thrust into darkness and has come to depend upon the forces of nature.

In any event, once we understand the makeup of the body and the soul and their roots in G-d’s either manifesting His countenance or hiding, we’ll come to understand how G-d interacts with the world. We’ll likewise recognize the wisdom involved in this, as well as how fundamental this is to the human condition and the functioning of the universe.

(עו) אמר השכל – אחר שידענו מציאות האדם וענינו בין בנשמתו בין בגופו, בחילוף העתים וסדר הזמנים שהוחק לו, הנה צריכים אנו להבין איך שמתנהג עמו הקב”ה בכל הזמנים האלה, בין לענין גופו, בין לענין נשמתו:

(עז) אמרה הנשמה – הסדר הגון ודאי, כי כל דבר צריך שיהיה מיושב על אפניו במקומו ושעתו. עתה השלם נא את דבריך:

(עח) אמר השכל – ראי, יש העצמים הגשמיים והעצמים הרוחניים. והנך רואה כמה הפרש יש בין אלה לאלה, כי הגשמיות הוא פחיתות ודאי לגבי הרוחניות, אשר ענינה נכבד ומעולה. והנך רואה כמה מן ההארה יש ברוחניים וכמה מן החשך והחסרון יש בגשמיים. הרי לנו בכאן שני מיני בריאות, בריאה בהארה רבה והשפעה מרווחת, ובריאה בהארה מועטת והשפעה ממועטת. ושתי מדות אלו, מדת הבריאה בהארה ומדת הבריאה בלא ההארה, מדת ההארה מתולדות חק טובו היא, ומדת הבריאה בלא הארה – מתולדות העלם טובו. ותראי, כי הרוחניים – כל עסקם בדברי קדושה; אך הגשמיים – עניניהם עניני חול ודברים שפלים ונבזים. ונמצא, שכל כלל עמל האדם תחת השמש אינו אלא הבל הבלים, ומותר האדם מן הבהמה אין לאכול ולשתות, ואת הארץ יסחרו, הן כל אלה דברים פחותים ונקלים ודאי. כללו של דבר, כל דברי הגשמיות והטבע הלז הם חשך ולא אור, מה שהאדון ב”ה מסתיר פניו מן העולם ואינו מאיר בו הארת קדושתו, אדרבא, מנחם בתוהו לא דרך, בדרכים שפלים אלה. אך עניני הרוחניים – זה הדרך ישכון אור פניו ית’, שהוא מאיר להם בקדושתו, וזה פשוט. ותדעי עתה, כי שתים אלה הם מוסדות הנהגתו ית’ ושרשה עם כל ברואיו – מדת הסתר פנים, שהוא מתעלם ומסתתר ואינו מגלה הדר כבודו, ומדת הארת הפנים:

ומה שהוא בהנהגה – הוא בבריאה כי הנבראים הגסים העכורים לא נבראו אלא בהסתר פנים, כי לא האיר להם פני קדשו, והרוחניים הנכבדים ברואים בהארת פנים. ועל פי יסודות אלה נעשה החיבור הזה של הגוף והנשמה;שהגוף, עניניו בכל דרכיהם, בהסתר הפנים נמשכים ובאים; והנשמה וכל עניניה – בהארת הפנים. והנה האדם הוא עצמו המתקן והנתקן, כי את עצמו הוא מתקן בעבודתו, והוא ענין (סנהדרין צט ע”ב), “ועשיתם אותם” -ועשיתם אתם כתיב, שדרשו חז”ל, ובידו הוא להגביר בעצמו את הגופניות ודרכיו, או הרוחניות ודרכיו. כי אם ילך אחר מראה עיניו ודרכי לבו הגופניים, הנה נשמתו, תחת מה שהיה ראוי לה להיות להועיל לגוף הזה, שתהיה מזככת אותו כמו שביארנו, אדרבא, גורמת הפסד ונזק גדול לעצמה, שהיא משתקעת בחשך. ולהפך מזה, אם יתגבר על יצרו ויסור מדרכי ההבל, ללכת בדרכי התורה והמצוה – תגבר הנשמה על הגוף ותזככהו:

ועתה תראי סיבובו של עולם, ומה בין דרין קדמאין לדרין בתראין, כי באמת, השם אל לבו הענין אשר נתן אלקים לענות בו, יתמה מאד על החפץ לראותו בני האדם רצוא ושוב, יום ולילה לא ישבותו, איש לדרכו נלאים ועייפים. ולמה הם עמלים – על אכילה ושתיה, על הבל הבלים שאינו כלום, על עולם של תוהו שבין לילה היה, היום כאן ומחר בקבר. אבל מי שיטיב לראות, יראה ויבין כי לא על דבר זה נברא האדם, אלא היה ראוי שלא יהיה עסקו אלא בהשגת כבוד קונו, כי לכך נוצר, וניתן בו דעת וחכמה רבה, ולא להרבות בסחורה, או כל שאר דברים של מה בכך. אבל האדם הוא שקלקל מעשיו, וגרם לעצמו באלה היום. ובכל דור ודור העולם חסר והולך בענין הזה. כי הראשונים היו קרובים יותר אל החכמח, ומתעלים אל השכל, והאחרונים רחוקים יותר מן השכל, ונשקעים בדברי הגופניות והטבע הלז, בסחורה ובכל מלאכת מחשבת, אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה, וכמו שביארנו לעיל. ושרי כל זה הוא מה שאמרנו, כי הגוף בראו האדון היחיד ית’ בהסתר פנים, ולא בהארת הפנים, על כן היה מציאותו חשוך ועכור; מה שאין כן הנשמה, שהיא אדרבא ברואה בהארת פנים ובהשקפה לטובה, על כן היא קיימת ונצחית, ובריאתה זכה. ואמנם, אם מגביר האדם את גופו ומשליטו, הנה האדון ית”ש במדה שהוא מודד כן ימדוד לו – להנהיגו רק בהסתר פנים. ומכאן נמצא שיהיה רחוק מאור החיים, מן החכמה והדעת, ומשוקע בזבל זוהמת החומריות והבלי העולם הזה:

ותראי שזה הוא מה שקרה לאדם מתחלה, ולזרעו אחריו כיום הזה; כי בהיות שהלכו אחרי עיניהם, והשליטו הגוף ולא הנשמה, על כן גם הקב”ה הלך עמהם בהסתר פנים. ולאדם אמר מתחלה, “בזיעת אפיך תאכל לחם” (בראשית ג, ט), ומן היום ההוא והלאה “כל עמל אדם לפיהו, וגם הנפש לא תמלא” (קהלת ו, ז). והרי החכמה הלכה תדיר ונסתלקה מבני האדם:

וזה כלל גדול, בגבול אשר הוגבל בו שכלו – כך הם מחשבותיו של אדם ותאוותיו. הלא תראי – הנער הקטן לא יכיר מה היא החכמה, ולא יתאוה אליה כלל, אלא אדרבא, כל תינוק בורח מבית הספר, ולא יחשוב שיש טוב כי אם ההבלים אשר הוא מתעסק בהם; וברבות דעתו ונרחב גבולו, ישוב להתאוות דברים מתוקנים יותר, ועל דרך זה לפי כל עילויו. כך הוא לכללות המין האנושי – כשהיהשכלם מושפע מהארה רבה, לא היו מוצאים קורת רוח אלא מן החכמה, וממה שהוא טוב באמת; וכשאין שכלם מושפע, אינם מכירים לדבר טוב אלא הבלי הארץ הלזו. והנה זה רע אשר נעשה מאחר חטאו של אדם, שהוסרה ההשפעה וההארה מן המין האנושי, ונשארו טבועים אך בדברי החומריות הגס. אלא שתיקן הקב”ה לישראל במתן תורה, אבל הם קלקלו להם בעגל ושאר פשעיהם לכל חטאתם, ונשאר העולם באפלה בדרכי הטבע המדומים:

לא כן בהיות האדם משליט את נשמתו, כי אז גם הקב”ה יאיר פניו אליו, ויעלהו לעילוי גדול להיות כאחד מן השרפים, כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, וכמו שהיה לדור דעה על הר סיני, וכמו שיהיה לעתיד לבא בזמן שנאמר (יואל ג, א), “אשפוך את רוחי על כל בשר” וגו’:

והנה גם בטוב הזה יש מדריגות שזכו להם ישראל והעולם בדורות שונים, פעם יותר ופעם פחות; לגון, דורו של משה, דורו של דוד, דורו של שלמה, וכיוצא בזה כל הדורות שזכו לטובה, הנה היה הכל הארת פניו ית’ אליהם כפי עילוי נשמתם, שהעלוה בכח מעשיהם:

וראי, שכאשר נבין פרטי מציאות הגוף והנשמה, ומצביהם בהסתר הפנים ובהארת הפנים, כמו שנבראו בכל חילוקי פרטיהם שבענין זה, נבין ממילא כללי סדרי הנהגתו ית’ שנהג ושהוא מנהג את עולמו, עתים לטובה ועתים לרעה ח”ו; ונראה כמה חכמה גדולה אנו מוצאים בהנהגה הזאת; ונראה גם כן כמה עיקר גדול הוא האדם, שבו – בענינו יבמעשיו – תלוי כל העולם, וכל מה שנעשה בו מראש ועד סוף:

(עט) אמרה הנשמה – ודאי אלה הדברים מתישבים מאד על הלב, לראות חכמה רבה בהנהגותיו ית”ש, ואיך נקשרים הדברים זה בזה – בריאת האדם וכל מקריו, בריאת העולם וכל אשר בו:

(c) 2017 Rabbi Yaakov Feldman

Feel free to contact me at feldman@torah.org

———————————————————-

Rabbi Feldman’s new annotated translation of Rabbi Yehuda Ashlag’s “Introduction to the Zohar” is available as “The Kabbalah of Self” on Kindle here. His annotated translation of Maimonides’ “Eight Chapters” is available here and his annotated translation of Rabbeinu Yonah’s “The Gates of Repentance” is available here.

He has also translated and commented upon “The Path of the Just” and “The Duties of the Heart” (Jason Aronson Publishers).

Rabbi Feldman also offers two free e-mail classes torah.org entitled “Spiritual Excellence” and “Ramchal” that can be subscribed to.

 

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *